החלטה בתיק בש"א 167931/07

בקשה למחיקת סעיפים 18 ו- 20 מכתב ההגנה.  

ואלה העובדות הצריכות לעניין   

המשיבה הוציאה למבקש פוליסה לביטוח חיים הכוללת כיסויים הן למקרה של אובדן כושר עבודה והן למקרה של נכות עקב תאונה [להלן - " הפוליסה"].  על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש, נפגע ביום 3.10.2000 בתאונת דרכים, בעטיה נותרה לו נכות בשיעור של 10%.  המבקש הגיש דרישתו למשיבה.

המשיבה שילמה למבקש פיצוי בגין אובדן כושר עבודה אך דחתה את הדרישה ביחס לכיסוי בגין נכות.

במכתב הדחייה מיום  24.1.06 פירטה המשיבה את נימוקי הדחייה כדלקמן:

"...

2.בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981, תקופת ההתיישנות על תביעה לתגמולי ביטוח הינה 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח.

3. כמצויין במסמכים שהועברו, מקרה הביטוח הינו מיום 3.10.00 ולפיכך, משחלפו למעלה מ- 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח, הרי שלצערנו עלינו לדחות את התביעה מחמת התיישנות."   

בעקבות דחיית הדרישה מן הנימוקים המפורטים לעיל, הוגשה התביעה שלפניי. בכתב ההגנה חזרה המשיבה והעלתה את טענת ההתיישנות, אך לא הסתפקה בכך. המשיבה הוסיפה והכחישה  בסעיף 18 את עצם אירוע התאונה ולחילופין טענה להעדר נכות, לשיעורה ולהיעדר קשר סיבתי בין הנכות, ככל שקיימת לבין לתאונה; בסעיף 20 טענה המשיבה כי יש לייחס לתובע אשם תורם מלא.

מאחר ולטענת המבקש, טענות אלה לא בא זכרן במכתב הדחייה, הוגשה הבקשה למחיקתם של הסעיפים שצוינו בכתב ההגנה. הבקשה נסמכת על הנחיית המפקחת על הביטוח מיום 9.12.98, המורה למבטחת לפרט בפני התובע את כל נימוקי הדחייה של תביעתו בהזדמנות הראשונה, ואם לא עשתה כן לא תוכל להעלות נימוקים נוספים [להלן - " ההנחייה"].

בתגובתה מתנגדת המשיבה למחיקת הסעיפים. בנוסף טוענת היא כי ההנחייה, ניתנה בהיעדר סמכות שכן לא ניתנה על ידי המפקחת המוסמכת אלא על ידי עורכות דין מטעמה וככל שהתיימרה המפקחת לאצול להן סמכויות ליתן הנחיות, עשתה זאת בחריגה מסמכות.

המבקש טוען כי יהא אשר יהא נותן ההנחייה, הרי אומצה היא והוטמעה בדין החל על ידי פסיקת בית המשפט העליון.

דיון

סעיפים 60-62 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א - 1981, מקנים למפקח על הביטוח סמכויות רחבות לברר ולדון, בתלונות הציבור. המפקח על הביטוח מוסמך להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ובין היתר, להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח (ראה: בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח , פ"ד נה(3) 625, 640-642).   

הנחיית המפקחת על הביטוח מיום 9.12.98 קובעת:-

"3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "תובע" זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו...

4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה.

5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענות המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותו לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב."

ההנחייה הושלמה במסגרת הנחייה מאוחרת מיום 29.5.2002, שם נאמר, כי חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים, מעבר, לאלו שהובאו לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק במקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או באם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו נדחתה התביעה.